בקבוקים ונהנים

תקציר:
"חזקה דמעיקרא, שכיוון שקרה שלוש פעמים נחשב שזה מצבו, וע"פ זה אנו דנים שכך יהיה גם בעתיד" (ייחוסי תנאים ואמוראים עמ' רצו). זהו ספרו השלישי של עודד בן-דורי שרואה אור, וע"פ זה אנו דנים שכך יהיה גם בעתיד. הספר הזה, בשונה מאחיו הבוגרים, הוא רצף כמעט כרונולוגי של התרחשויות עירוניות מליבת חייו של הכותב. הבית, הרחוב, השכונה, העיר כל אלו יחד וכל אחד לחוד מהווים אכסניא למדומיין ולאפשרי. אמנם גם כאן לא נעדרים רגעי החול וזמני הקודש, המשפחתיות, המציאות, האור והשבר, אבל אין כאן גאולה אלא תיאור מתמשך של המסע המורכב משברירי צעדים ופסיעות של חיי היום יום. מלבד הכתוב המפורש, עשוי הקורא למצוא את החלל הפנוי שבין השורות ולהוסיף מילים מעמל יומו ומעול חייו, מילים שיחברו אותו לדרך השירה הזאת ונדמה כי נובעת ממנו. וּבְכָל עֶרֶב הַיַּלְדָּה מְחַזֶּרֶת אַחַר הַפְּתָחִים מַשְׁגִּיחָה מִן הַחַלּוֹנוֹת מְצִיצָה מִן הַחֲרַכִּים ׳מְחַבְּלִים בָּאִים בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה׳ הִיא שׁוֹאֶלֶת וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה שֶׁאָשִׁיב לָהּ -- מהכריכה האחורית

עותקים